fbpx

חופשה שנתית

חופשה שנתית

תכליתו של חוק חופשה שנתית היא להעניק זמן לעובד לנוח, לנפוש, להתנתק משגרת העבודה היומיומית, לשנות אווירה ולרענן את כוחותיו. חוק חופשה שנתית מעגן את זכותו של העובד לצאת לחופשה שנתית, והזכויות המוקנות לפי חוק זה אינן זכויות שאפשר לוותר עליהן או לפגוע בהן אפילו בהסכם בין הצדדים.

אורך החופשה (מספר ימי הזכאות):

הזכאות לחופשה שנתית מחושבת על בסיס צבירה שנתי. בהתאם לסעיף 3 לחוק, אורך החופשה לה זכאי עובד נקבע על פי וותק, כאשר שנת העבודה נספרת החל מהאחד בינואר של כל שנה:

וותק בשנים

מספר ימי זכאות

מספר ימי זכאות בפועל

בשבוע עבודה של שישה ימים

בשבוע עבודה של חמישה ימים

בעד כל אחת מ-4 השנים הראשונות- לנער עובד

18

16

14

בעד כל אחת מ-4 השנים הראשונות

עד 1.7.16- 14 ימים עד 1.7.16- 12 ימים עד 1.7.16- 10 ימים

מ1.7.16 עד 1.1.17-

 15 ימים

מ1.7.16 עד 1.1.17-

13  ימים

מ1.7.16 עד 1.1.17-

 11 ימים

מ1.1.17- 16 ימים

מ1.1.17 14- ימים מ1.1.17 12- ימים

בעד השנה החמישית

16

14

12

בעד השנה הששית

18

16

14

בעד השנה השביעית

21

18

15

בעד השנה השמינית

22

19

16

בעד השנה התשיעית

23

20

17

בעד השנה העשירית

24

21

18

בעד השנה האחת-עשרה

25

22

19

בעד השנה השתים-עשרה

26

23

20

בעד השנה השלוש-עשרה

27

24

20

בעד השנה הארבעה-עשרה ואילך

28

24

20

יש לשים לב, כי החוק קובע כי בימי החופשה תכלל מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי-חופשה. לכן ימי החופשה מהעבודה בפועל נמוכים מימי הזכאות המנויים בחוק, מאחר והימים המנויים כוללים מנוחה שבועית אחת לכל 7 ימי חופשה, ואלו ימים שממילא אין העובד עובד בהם.

יצוין, כי במידה וישנו הסדר מיטיב החל על עובד מכוח הסכם אישי, הסכם קיבוצי וכדו', יחול ההסדר המיטיב על העובד. כלומר, ניתן להוסיף לעובד ימי זכאות על הימים הקבועים בחוק אך כאמור אין לגרוע מהקבוע בחוק.

חישוב הזכאות לחופשה שנתית לעובד שלא עבד כל השנה:

כאשר העובד לא עבד כל השנה, הזכאות לחופשה נקבעת בהתאם למספר הימים בהם עבד העובד באותה שנה. במצב זה בוחנים במשך כמה זמן התקיימו יחסי העבודה בין העובד למעביד:

כאשר מתקיימים יחסי עובד מעביד במשך כל שנת העבודה, בוחנים האם העובד עבד בפועל מעל 200 ימים:

 ימי עבודה בפועל

זכאות

אופן החישוב

לפחות 200 ימים

מלאה

פחות מ – 200 ימים

חלקית

(זכאות מלאה * ימי עבודה בפועל)

200

כאשר מתקיימים יחסי עובד מעביד רק בחלק משנת העבודה, ולא בכולה, בוחנים האם העובד עבד בפועל מעל 240 ימים:

 ימי עבודה בפועל

זכאות

אופן החישוב

לפחות 240 ימים

מלאה

פחות מ – 240 ימים

חלקית

(זכאות מלאה * ימי עבודה בפועל)

240

יצוין, כי במניין הימים הנ"ל, יובאו בחשבון גם ימי עבודה חלקיים.

לעניין ספירת הימים, החוק מציין כי יש לספור ימי עבודה בפועל.

תמורת חופשה:

כאשר מדובר על עובד בשכר (למשל שעתי או יומי) שעבד לפחות יום אחד אך פחות מ-75 ימים רצופים, אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות, ואין ביניהם חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים, על המעביד לשלם בעדו תמורת חופשה של 4% לפחות משכר-העבודה.

עובד במשרה חלקית:

 יודגש, כי היקף המשרה אינו רלוונטי כשלעצמו לעניין קביעת ימי הזכאות להם זכאי העובד, מאחר והזכאות נקבעת לפי וותק בשנים, מספר ימי העבודה בפועל, ותקופת קיומם של יחסי עבודה בין העובד למעביד.

רציפות החופשה:

סעיף 8 לחוק חופשה שנתית קובע כי על החופשה להיות רצופה, אך בהסכמת העובד והמעביד (וכן באישור ועד עובדים אם ישנו) – ניתן לחלק חופשה ובלבד שפרק אחד ממנה יהיה לפחות 7 ימים.

הימים שלא יובאו במנין ימי החופשה:

לפי סעיף 5 לחוק, אלו הימים שאין לספור אותם כימי חופשה שנתית, ואם הם חלים בימי החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת-עבודה:

(1) הימים בהם שירת העובד שירות-מילואים לפי חוק שירות המילואים.

(2) ימי-חג שלא עובדים, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג.

(3) ימי חופשת-לידה.

(4) הימים שבהם אין העובד מסוגל לעבוד מחמת תאונה או מחלה.

(5) ימי-אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם.

(6) ימי שביתה או השבתה.

(7) ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה-עשר ובמידה שעלו.

חפיפה בין הודעה מוקדמת לחופשה שנתית:

סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית קובע, כאמור, כי בין הימים שלא יובאו במניין ימי החופשה, באים ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה עשר, ובמידה שעלו. אך ורק כאשר עובד מחליט בניגוד לרצון המעסיק שהוא יוצא לחופשה בתקופת ההודעה המוקדמת, ואז תהיה חפיפה בין הזכויות, והעובד יפסיד חלק מימי חופשתו השנתית. לעומת זאת, במקרים בהם מעדיף המעסיק לוותר על עבודת העובד בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת, והעובד אינו מבקש לצאת לחופשה, לא ניתן לראות את פעולת המעסיק כהוצאת העובד לחופשה שנתית בפועל, שכן בכל מקרה העובד מפסיק את עבודתו ואינו חוזר לעבודה אצל המעסיק. לפיכך, העובד זכאי לפדיון חופשה, וכן לפדיון ימי ההודעה המוקדמת, ולא ניתן לחפוף ביניהם.  במידה והעובד ממשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת עד לסיומה, יקבל העובד את מלוא פדיון החופשה בסיום עבודתו אצל המעסיק.

ניהול פנקס חופשה:

סע' 26 לחוק חופשה שנתית  מטיל על המעסיק חובה לנהל פנקס חופשה לעובדיו, ובפסיקה נקבע כי במקרה של מחלוקת, נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מוטל על המעסיק. הפרטים שחייבים להיות רשומים בפנקס החופשה לגבי כל עובד הזכאי לחופשה שנתית או לפדיון חופשה הינם: שם העובד, שם האב ושם המשפחה, מספר הזהות, תאריך התחלת העבודה, מועד החופשה שניתנה, דמי החופשה ששולמו ותאריך התשלום, התאריך בו חדל העובד לעבוד, פדיון החופשה ששולם ותאריך התשלום.

מועד החופשה- הודעה מראש:

ס' 9 לחוק קובע כי לגבי חופשה של שבעה ימים ומעלה, תאריך תחילת החופשה ייקבע לפחות ארבעה עשר יום מראש. משנקבע התאריך, על המעביד לרשום אותו בפנקס החופשה. בפסיקה נקבע, כי הוצאתם של עובדים לחופשה ללא הודעה מראש כנדרש בסעיף 9 בחוק, לא תיזקף על חשבון החופשה השנתית של העובדים.

מועד החופשה- על ידי מי נקבע:

החופשה השנתית תינתן לעובד בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת העבודה שלאחריה. עם זאת, בהודעה למעביד של 30 ימים מראש לפחות, עובד רשאי לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת בכל מועד שיבחר וכן יום אחד נוסף באחד מהימים המנויים בתוספת, ובתוכם כלולים בין היתר צומות, ערבי חגים, ימי זיכרון וימים משמעותיים נוספים, כדוגמת פורים, מימונה, ל"ג בעומר, יום האישה הבינלאומי וכו'.

צבירת חופשה :

סעיף 7 קובע כי ללא הסכמת המעסיק, עובד לא יכול לצבור ימי חופשה  משנה אחת לאחרת. בהסכמת המעביד, ובהתאם למה שפורש בפסיקה, הצבירה המותרת היא לכל היותר לשלוש שנים.

לגבי פדיון ימי חופשה עם סיום יחסי העבודה, נקבע בפסיקה כי העובד זכאי לפדיון חופשה שנצברה לזכותו בשלוש השנים המלאות האחרונות שקדמו לסיום עבודתו, בנוסף לשנת העבודה השוטפת.

חישוב ערך יום חופשה:

על פי סעיף 10 לחוק, המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה ל"שכרו הרגיל".

לגבי עובד חודשי, או עובד שגמול עבודתו משתלם על בסיס של תקופה ארוכה מחודש: "השכר הרגיל" הוא שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד. זאת, למעט החזרי הוצאות למיניהן שאינן קיימות בעת החופשה (כגון נסיעות) וכן למעט תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות.

לגבי עובד בשכר, כגון עובד שעתי או יומי: "השכר הרגיל" הוא שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה. שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים. אם היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד.

המועד לתשלום דמי החופשה:

סעיף 11 לחוק קובע כי דמי החופשה ישולמו לעובד לכל המאוחר ביום שבו היו משלמים לו את שכרו, אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד. אך אם העובד יצא לחופשה של שבעה ימים לפחות, הוא יכול לדרוש להקדים לו את תשלום דמי החופשה, והם ישולמו לו לכל המאוחר שני ימים לפני תחילת החופשה.

איבוד הזכות לדמי חופשה:

סעיף 12 לחוק קובע כי אם עובד עבד עבודה סדירה בשכר בימי חופשתו, הוא איבד את זכותו לדמי חופשה. אם כבר שולמו לו דמי החופשה, רשאי המעביד לנכותם משכר העבודה שישולם לעובד, או לגבותם בכל דרך בה גובים חוב אזרחי.

פדיון חופשה שנתית:

פדיון חופשה שנתית, לפצות את העובד שמסיבה זו או אחרת לא ניצל בתקופת עבודתו אצל המעסיק את ימי החופשה השנתית המגיעים לו.

פדיון חופשה משתלם לעובד אך ורק עם סיומם של יחסי העבודה. לתשומת לב המעבידים, מעביד שפודה לעובד ימי חופשה במהלך תקופת העבודה עלול להסתכן בתשלום כפל במידה והעובד ידרוש בסיום עבודתו פדיון חוזר של ימי החופשה.

חישוב השכר הקובע לצורך פדיון ימי חופשה:

הוראות סעיף 13 לחוק חופשה שנתית קובעות שפדיון החופשה צריך להיות שווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד.

התיישנות הזכות לפדיון חופשה שנתית:

הזכות לפדיון חופשה נוצרת עם סיום יחסי עובד- מעביד, והיא מתיישנת, אם לא הוגשה תביעה בגינה בתוך 3 שנים מתום תקופת.

חופשה שנתית

חופשה שנתית תכליתו של חוק חופשה שנתית היא להעניק זמן לעובד לנוח, לנפוש, להתנתק משגרת העבודה היומיומית, לשנות אווירה ולרענן את כוחותיו. חוק חופשה שנתית

קרא עוד »
מי מחוייב בהגשת הצהרת הון 

הודעה מוקדמת

חוק הודעה מוקדמת חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, מחייב הן את העובד והן את המעביד, לתת לצד השני הודעה מוקדמת בטרם ינותקו יחסי העבודה, בשיעור

קרא עוד »
דילוג לתוכן